המס’ הורוד

כפי שכבר רובנו היטבנו להבין, עולם העבודה שונה עבור נשים. נשים משתכרות פחות, הסיכוי של אישה להתקדם בעבודה הוא פחות מזה של גבר, אישה לרוב נאלצת לחלק את זמנה בין המשרה השניה, הבית. זו ללא השכר,התנאים הסוציאליים לרוב, וכן המשרה שמציבה במהלך הקריירה תקופות של מעין משברים זמניים נשים נאלצות להפסיק לעבוד (חופשות לידה, מחלות של ילדיה וכו’), והמביאה לשיקולי עלות-תועלת אצל מעסיקים המביאות לתפיסת נשים כפחות פרודוקטיביות ומשתלמות.

חוסר השוויון בעניין הזה הוא בלתי נתפס, אבל לצערנו לא די בכך -המס’ הורוד מצביע על כך שנשים משלמות יותר. חצי מהאוכלוסיה מצופה, ולעתים נדרשת לשלם תוספת תשלום המכונה המס’ ורוד, שמשמעותו תשלום נוסף על מוצרים מסוימים בשל היותם נשיים.

עלות של מוצרים לא הופכת לאי שוויונית כשאישה “הופכת לאישה”, אלה מלווה את חייה מינקות, ואולי עד הגיל השלישי. עוד בהיותה ילדה העלות של צעצועים יקרה יותר, כך עולה מהסקר של ניו יורק. בהמשך כנערה, מתחילה לרכוש טמפונים ופדים המוגדרים כמוצרי מותרות ועל כן מחויבים במס’. עם ההתפתחות הטבעית מגיע הצורך בחזיות, הלבשה תחתונה ותחתוניות, שעלולים להגיע למאות שקלים, תלוי כמה התפתחת. בזוגיות כשהם מעוניינים לקיים יחסים, מצופה מנשים לרכוש על בסיס קבוע גלולות, טבעת, ובמקרים מסוימים התקן רחמי למניעת הריון. בגיל השלישי, נשים מצופות לתרום יותר לגידול הנכדים, ולחוות חלק גדול ונשנה מתפקידי האימהות. מה שמחד יכול להוות הנאה וסיפוק ומנגד עולה כסף.

לאורך כל התקופות מצופה כמובן לשמור על קו אסתטי, אם זה בהסרת שיער, איפור,ביגוד מוצרי טיפוח לשיער וקרמים, כל אלה כמעט תמיד עולים לה משמעותית יותר. כך למשל חברת old navy  נתפסה על גבייה של בין 15-15$ יותר לנשים בplus size. לפי מחקר שנעשה בניו יורק על 800 מוצרים בגדי נשים ב6 קטגוריות שונות נמצאו יקרים יותר, כאשר בקטגוריית הלבשה תחתונה העלות גדולה בכ-29%. צעצועים של ילדות יקרים בלמעלה מ10% משל ילדים.

מי שלא משלמת בכסף משלמת בסנקציות חברתיות על האופן שבו היא בוחרת להיראות, מה שלא משאיר הרבה בחירה.

לא רק שכל ההזדמנויות לקנות האלה ממש יקרים מדי לשאת, אלא שלא מדובר בעניין זמני. פדים וטמפונים נרכשים כמעט ע”י כל הנשים בגיל הפריון ונחשבים כמצרכי מותרות החייבים במס’, על אף התכיפות וההכרח שבשימוש. גם מונית הביתה בשעה מאוחרת ועוד רשימה ארוכה של שירותים ומוצרים, לא מגיע הלילה שזה הופך להיות בטוח ללכת בסמטאות חשוכות, והמענה היקר נשאר כורח המציאות.

מחד, מופנית כלפי נשים ציפייה מסוימת לאסתטיקה, לטיפוח, אינסטינקט אימהי שנותן מענה לילד עוד לפני שהוא אומר את צרכיו, ולכל אלה יש מחיר לא קטן. מנגד, ברוב המדינות כיום המדיניות היא לרוב אי-לקיחת אחריות חברתית על מתן מענים לנשים, ואף מסגור וסת כבעיה של נשים שיש להסתיר, עד כדי מחלה, ולפתור לבד, שלא נאמר בבושה.

אז למה זה עובר חלק? זה לא סוד שנשים הן הקונות המרכזיות של משק הבית וככאלה בעלי חברות תופסים אותן. הן קונות לעצמן, לבית לילדים ולבעלן. התפיסה היא שהן מחפשות מוצרים יותר אסתטיים ולכן יהיו מוכנות לשלם יותר, וכך יהיה גם מי שמוכן לספק את הסחורה. אין זה מקרי שהמוצרים היקרים יותר הם בדיוק המוצרים שמצופה חברתית מאישה לצרוך – מוצרי היגיינה ואסתטיקה, ביגוד, אף לילדים. כי של מי האחריות כשהילדה נראית מוזנחת?. המנגנון בנוי היטב על תשתיות של סוציאליזציה של נשים לשנוא את עצמן ולחשוב שהן אינן מספיק ושעוד מוצר אחד, מספיק מדויק, יביא אותן לאחיזה חזקה יותר בפשוט להיות בסדר.

אז בואו נבחר מוצרים כחולים,

בואו נגלה את החברות המפלות על בסיס מגדר בניגוד לחוק.

בואו נפעל לשינוי המדיניות במדינה שלנו, ובואו נפסיק לדחוק קושי של נשים החוצה מסדר היום בתירוצי יש דברים חשובים יותר לעסוק בהם.

 

Pink Tax

As most of us already know, work is different for women. Women earn lower salaries, their chances of receiving promotions are more limited than men. Women often have to divide their time between the two jobs, while one is the household that has no wage or social benefits. In addition, there are also periods of temporary ‘crises’ in which women have to stop working (maternity leave, children’s illnesses, period each month and so on.), therefore women are considered less productive and not as worthwhile. This leads to cost-benefit considerations among employers.

The inequality is inconceivable, but unfortunately that’s not it. Half of the population is expected, and sometimes is required, to pay an additional payment called the Pink Tax, which means additional payment for certain products only because they are feminine.

The cost of products is not the only inequitable matter when a woman “becomes a woman,” this accompanies her life from infancy, and perhaps until they are elderly as well. The New York City Department of Consumer Affairs released a study comparing the prices of over 800 products. As a female child the cost of toys is more expensive. Later, as a girl, she begins to purchase tampons and pads that are defined as luxury items and are therefore subject to tax. With puberty, comes the need for bras, lingerie and petticoats, which reach high prices and depends on each woman’s personal growth. Later on, when in a relationship, they are expected to purchase contraceptive pills, and in some cases a uterine contraceptive device. When they are older, women are expected to contribute more to raising their grandchildren, and to experience a large proportion of the mothering roles. On one hand this does bring pleasure and satisfaction, but on the other hand costs money.

Throughout their life, it is expected from women to maintain an aesthetic look and habits, whether it is hair removal, makeup, clothing, hair products and different creams, all of which almost always cost significantly higher than other products defined as necessities. For example, according to research conducted in New York on 800 products, women’s clothing from  6 different categories were found more expensive, whereas in the lingerie category the cost was about 29% higher. Toys designed for girls were 10% more expensive.
Those who choose not to pay the monetary price, pay a social price for the way they choose to look, which does not leave much choice to them to choose not to give in to society’s demands.

Not only are all these social expectations too expensive to fulfil, but it’s also not a temporary condition. Tampons and pads are purchased almost by all women who are fertile, and still is considered a luxury item, although the frequency and necessity in these products. Also a late-night taxi is included in the long list of services and products, and although it is not safe to walk late at night, this necessity has become expensive.
On the one hand, women have a certain expectation to fulfil regarding aesthetics or maternal instinct to a child’s needs. On the other hand, in most countries today, the policy is usually not to take social responsibility and provide solutions, and menstruation is framed as a problem of women which must be concealed, as if it was some sort of embarrassing illness.

So why do everyone ignore this and let it happen? It is no secret that women are the sole buyers of the household and owners of companies perceive them this way. They buy for themselves, for their houses, for their children and their husbands. The perception is that they are looking for aesthetic products and therefore will be willing to pay more for them, and there will be someone who is willing to supply the goods. It is no coincidence that the expensive products are precisely the products that women are expected to consume – hygiene and aesthetics, clothing, and even children’s products. Because who’s responsible when a child is neglected?. The mechanism is well built on the socialisation infrastructure of women to hate themselves and to think that they are not good enough and that if they consume one more product, it will bring them to feeling more than just simply ok.

So let’s choose blue products,
Let’s make discriminatory societies on a gender basis against the law.
Let’s act to change the policy in our country, and stop pushing women out of the agenda on the pretext that there are other more important things to deal with.